רגישות יתר לקרינה אלקטרומגנטית
האם תופעה זו נפוצה?
שכיחות התופעה אינה ברורה ורק במדינות מסוימות קיימים נתונים לגבי מספר האנשים הטוענים כי הם סובלים ממנה. המספרים המדווחים מראים הבדלים ניכרים בין אזורים גיאוגרפים שונים, הן בשכיחות התופעה והן בתסמינים המדווחים (שכיחות גבוהה יותר מדווחת בשבדיה, גרמניה ודנמרק לעומת בריטניה, אוסטריה וצרפת). העובדה שמדובר בתופעה כללית ללא הגדרה מדויקת וללא קריטריונים ברורים לאבחנה מקשה על הערכת שכיחות התופעה ותורמת להבדלים המדווחים בין ארצות שונות. בישראל לא קיימים נתונים אמינים לגבי שכיחותה.
האם נערכו מחקרים בנושא?
במטרה לבדוק את התפתחות התופעה נערכו כמה עשרות מחקרים בתנאי מעבדה מבוקרים. במחקרים אלה השתמשו בדרך כלל בטלפונים סלולריים, במסכים או בתחנות בסיס של טלפונים סלולריים כמקור לקרינה בלתי מייננת. ברוב המחקרים השוו בין ההשפעה של קרינה בלתי מייננת על מתנדבים בריאים ובין ההשפעה על אנשים שטענו כי הם סובלים מרגישות יתר לקרינה. בדקו האם הנבדקים יכולים לחוש מתי מקור הקרינה פולט קרינה ומתי אינו פולט קרינה. בחלק מהמחקרים בדקו אם הנבדק יכול לחוש בקרינה באמצעות מדדים אובייקטיביים כגון קצב הלב, לחץ הדם, טמפרטורת העור, הזעה, זיכרון או זמני תגובה, כדי למנוע הטיה של תוצאות המחקרים. מחקרים אלו בוצעו בדרך כלל בתנאים של סמיות כפולה, כלומר מקור הקרינה הופעל על ידי גורם שלישי ואילו החוקר והנבדק לא ידעו באיזו שלב של הבדיקה נפלטת קרינה אלקטרומגנטית ובאיזה שלב הנבדקים לא נחשפו לקרינה.
מרבית המחקרים הראו שאנשים שטענו שיש להם רגישות לקרינה אלקטרומגנטית לא היו מסוגלים לזהות חשיפה לקרינה אלקטרומגנטית באופן מדויק יותר מקבוצת ביקורת של אנשים שלא דיווחו על רגישות שכזו. רוב המחקרים לא הדגימו מתאם בין החשיפה לבין התפתחות התסמינים. כמו כן, לא נמצאו ראיות לכך שאנשים שטוענים שיש להם אי-סבילות סביבתית אידיופתית לקרינה אלקטרומגנטית יכולים לחוש רמות קרינה נמוכות יותר מאנשים שאינם רגישים.
הטיפול ברגישות יתר לקרינה
כיוון שאין ראיות מדעיות המצביעות על קשר סיבתי בין חשיפה לקרינה בלתי מייננת והופעת תסמינים, וכיוון שמדובר בתסמינים לא ספציפיים, לא ניתן לקבוע קריטריונים אבחנתיים ברורים לתופעה זו.
עמדת ארגון הבריאות העולמי היא כי התסמינים המדווחים אמיתיים ומגוונים מבחינת סוג התסמינים וחומרתם (עד כדי הגבלת התפקוד באנשים הסובלים מהתופעה).
יש המשערים כי התסמינים מהם סובלים חלק מהאנשים נובעים מגורמים סביבתיים שאינם קשורים באופן ישיר לקרינה אלקטרומגנטית (למשל, הבהוב אורות פלואורוסנטיים, בעיות ראיה כתוצאה משימוש במסכים, לחץ במקום העבודה או בסביבת המחייה). יש הטוענים כי התסמינים נגרמים עקב סיבות פסיכולוגיות או פסיכיאטריות, לרבות פחד מפני הקרינה האלקטרומגנטית.
בהתאם לכך, המלצת ארגון הבריאות העולמי וגופים נוספים היא כי על הרופאים לטפל בסימפטומים המגוונים על מנת להקל על התופעה (לרבות הערכה פסיכולוגית ופסיכיאטרית והפחתת לחץ נפשי). בו זמנית, מומלץ להעריך את הסביבה הביתית וסביבת העבודה ולהפחית חשיפה למזהמים אפשריים, לרבות זיהום אוויר, רעש, תאורה (הפחתת אורות מהבהבים) ופקטורים ארגונומיים.
רשימת מקורות
- Duerrenberger G, Hillert L, Kandel S, Oftedal G, Rubin GJ, van Rongen E, Vogel E. Idiopathic environmental intolerance attributed to electromagnetic fields (IEI-EMF) or 'electromagnetic hypersensitivity'. COST Action BM0704. Emerging EMF technologies:Health risk management. Last accessed 23 September 2014.
- World Health Organization. Electromagnetic Hypersensitivity
Proceedings: International Workshop on EMF Hypersensitivity, Prague, Czech Republic, October 25-27, 2004. http://www.who.int/peh-emf/publications/reports/EHS_Proceedings_June2006.pdf. Last accessed 23 September 2014.
